<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' מו"ק</h1>
<h2>דף לד:</h2>
מכניס אדם פרותיו מפני הגנבים, ושולה פשתנו מן המשרה שלא תאבד, ובלבד שלא יכוון מ' במועד, ואם כוונו יאבדו. והיכא דשרי מכניס פרותיו בצנעא לתוך ביתו, ר"י הוי לי' קורות גדולות מונחות בר"ה דאפסדו עיילינהו ביממא. מי שכוון מ' במועד ועשה ואח"כ מת אין קונסין בנו אחריו וכן בצורם אזן בכור והמוכר עבדו לגוים. תשו' לרב נטורנאי שאלתם באסור חה"מ גברא קנסינן או ממוני' כך ראינו ששנינו וכולן שכוונו מ' במועד יאבדו, הלכך כל מ' שנתכוון לעשות במועד בהא ממוני' קנסינן, ובאי אפשר לקנוס כגון החייט או אורג או סופר שהם עושין מ' לאחרים שא"א לקנוס ממון של אחינו ישראל קונסין אותו בעצמו דמלקין ומשמתינן לי' עד דמקבל דינא ושרינן לי' שמתא, אבל בנו אין קונסין אחריו.
<h2>דף מט.</h2>
שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי רגל נעשה רחוקה עולה לו ואינו נוהג אלא יום א' בלבד פי' שעה א' במוצאי רגל וכן שמע בשבת ולמוצאי שבת נעשה רחוקה א"נ אלא יום א'. ומסתבר דנוהג ברגל ושבת דברי' שבצנעא כיון דעדיין ש' קרובה היא. שמע ביום שלשים כ' בעל ה' והגרי"צ שנוהג ז' ול' כאלו שמע ביום כ"ט וז"ל, איכא דאמרי שמועה ביום ל' כש' ביום ל"א, וא"נ אלא שעה א', ואיתלי בהא דר"א הכל מודים לענין אבלות דיום ל' כלפניו דאמר ש' הלכה כמיקל באבל, וקסברי יום שלפניו יום ל"א הוא וגמרי' מיני' ליום השמועה. וטעות הוא דההוא לענין נפל אתמר כדאמר רשב"ג כל ששהה ל' אינו נפל ואמר ר"א אם מת הולד ביום ל' כאלו מת ביום שלפניו שהוא כ"ט ואינו מתאבל מדאמר ש' הלכה כמקיל באבל, ש"מ לקולא אר"א לענין אבל, דל' כיום כ"ט ואינו מתאבל, הלכך לא מצית למימר כיום ל"א לענין שמועה. ואנן חזי לן דההוא מלתא תלי' בשנוי גרסאות... והאי דאמרינן מת הולד בתוך ל', אפי' ביום ל' אינו מתאבל דוקא היכא דלא קים לן שכלו חדשיו אבל קים לן מחייב לאתאבולי דהא דרב כהנא... [שבת קל"ו ע"א]. — ובשמועה ר' אינו קורע ולא מצינו שקרע ר"ח שלא אמר אלא חלוץ מנעלי, ותני' נמי מי שאין לו חלוק לקרוע, ונזדמן לו בתוך ז' קורע לאחר ז' אינו קורע דליכא קריעה בלא שבעה, בד"א בה' מתים אבל על אביו ואמו קורע והולך. וכ' ב' הלכות אפי' שמע אחר ל' דליכא ז' קורע. והגאון כ' דוקא עד יב"ח, ובירוש' [פ"ג ה"ה] יש קריעה בלא איבול שכן על אביו ואמו אפי' לאחר כמה קורע, משמע אפי' אחר י"ב חודש. וכל האמור בת"כ שכהן מטמא אבל מתאבל עליו ואלו הן אביו אמו בנו בתו אחיו אחותו ואשתו, הוסיפו עליהם אחיו ואחותו בתולה מאמו ועוד אחותו נשואה בין מאביו בין מאמו, ואע"ג דאיכא תרתי שהיא נשואה וגם אחותו מאמו, וכל מי שמתאבל עליו, מתאבל עמו בביתו, כגון אם אביו או אחיו באבלות אע"ג שאין האבלות נוגע לו, בשעה שהוא אצלם מתאבל וכשיוצא אין אבלות עליו כי הא דאמר רב לחייא ברי' באנפאה נהוג אבלות, דאשתו הית' באבלות, בלא אנפאה לא נהוג אבלות, ולא אמרו אבלות לכבוד אשתו אלא בחמיו וחמותו לבד, אבל אם מתאבלת על אחר א"צ לנהוג עמה אבלות דתני' אעפ"י שאמרו אין רשאי לכוף אשתו שתהא כוחלת ופוקסת בימי אבלה, מוזגת לו את הכוס ומצעת לו המטה ומרחצת פניו ידיו ורגליו ובשאר קרוביה איירי, אבל בחמיו וחמותו תני' כופה מטתו עמה ונוהג עמה אבלות, אבל היא מתאבלת עמו בכל אבלות דידי', דאיהי חייבת גם בכבוד בעלה והכין בירושל' [פ"ג ה"ה], וכן הדין בקריעה שקורעין הקרובים עם קרוביהם המתאבלים שחייבין לקרוע כמעשה דאמימר.
